<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן רי"ט</h1>
<h2>דף לה.</h2>
sלאכול מצה בליל ט"ו בניסן דכתיב (שמות י"ב) בערב תאכלו מצות ואפי' (ע"פ דף ק"כ) בזמן הזה דהכתוב קבעו חובה, ודוקא בלילה ממש ולא קודם לכן אפי' קבל עליו יום טובא) וצריך שימור לשם מצה לכל הפחות משעת טחינה ואילךב) וצריך שתהא מחמשת המינים שהזכרתי למעלה גבי חדש והעושה (דף ל"ה) מאורז או מדוחן ומאחד מחמשת המינים אם יש בה טעם דגן יוצא ידי חובתו וגם יוצא ידי חובתו במעשה (דף ל"ז) אילפס בלא משקהג) בתוך המחבת דאי איכא משקה אפי' ר' יוחנן מודה דלאו לחם הוא כדאיתא בירושלמי (דחלה פ"ק דפסחים ל"ז וכל הסוגיא בפי' ר"ש) ועוד דגבי משקה שמא איכא חששא דחימוץ בין שהדביק ולבסוף הרתיח בין שהרתיח ולבסוף הדביק וצריך (דף קי"ט) לאכול המצה של אפיקומןד) שאנו עושים זכר לפסח קודם חצות הלילה כר' אליעזר בן עזרי', וגם (דף ק"ח) נשים חייבות כמו אנשים. ולא יאכל אדם מצה הראוי' לצאת בה בערב הפסח ואמר בירושלמי דפסחים דהוי כבועל ארוסתו בבית חמיוה) אך מצה (דף צ"ט וק"ז וע"ש בתוספות) עשירה יכול לאכול, אך לא יתחיל מתשע שעות ולמעלה, ואיזו היא מצה עשירה שמותרת שנילושה ביין או בשמן או בדבש, או בבצים בלי מים כלל דאי יש בה מים קדמי ומחמציו) ורבי' תם היה רגיל לאכול מצה שנילושה בבצים ביום ארבעה עשר שחל להיות בשבת בסעודה שלישית ושמעתי שגם בלא שבת נמי היה אוכל אותה מצה בערב פסח כשהיה רוחץ גופו בחמין אך רבינו נתנאל היה מקפיד במי ביצים כשהיו לשין העולם שיעור חיוב חלה מפני שהיא טהורה שמי פירות אין מכשירין ומה יעשה בחלתהז) ונהגו העולם לעשות מצות של מצוה מעשרון אחד זכר לחלות תודה שהיו באין שלש מעשרון אחד ולעשות בהן סימן לדעת איזו נעשית ראשונה ושניה ושלישית כדאמרינן (שקלים פ"ג ה"ב ומגילה כ"א ע"ב) גבי שלש קופות שהיו תורמים בהם את הלשכה והאמצעית חולקים כדי להניח חציה לאפיקומן זכר לפסח, ועוד (ברכות דף ל"ט) כדי לבצוע בפרוסה ונהגו רבותינו מאויור"א לבצוע בשתיהם בראשונה שהיא שלימה ובחצי שהיא האמצעי ומברכין על שתיהןח) המוציא ועל אכיל' מצה, ובשלישית כורכין את המרור זכר למקדש כהלל. [סמ"ק סימן רי"ט]. א) ואף על גב דאמרינן מתפלל אדם של שבת בערב שבת, ואומר קדושה על הכוס משום דמוסיף מחול על הקדש, ומסתמא הוא הדין לענין יום טוב, מכל מקום מצה שאני, דרחמנא קבע מצות אכילת' בליל' דכתיב בערב תאכלו מצות, כדפי' רבינו יעקב מאורלינ"ש במשנה פרק ערבי פסחים, והוא הדין לענין אכילת סוכה לילה הראשונה כדפרישית שם עכ"ל. ב) בהרבה מקומות נוהגין לברור החטין של פסח מאכילת עכבר (ש"ע אם לא ביררו החטים מאכילת עכבר אין בכך כלום וכן אם לא בררו ממנו דגן שצמח מיהו צריך לראות שאין בו כל כך שלא יהא ששים כנגדו מן ההיתר) ויש רוצים להתיר משום דהוי כמו מי פירות, מיהו קשה לדבריהם דהא אנן תנן לא ילעוס אדם חטין ויתן על גבי מכתו מפני שמחמיצות אלמא לא חשיב לחלוחית הפה מי פירות, ומסתמא הוא הדין לאכילת עכבר, דאין להקל בלא ראיה, ועוד דמי פירות משמע דוקא מי פירות קאמר מדלא קאמר אין מחמיץ כי אם מים ועוד יש חששא טפי גבי אכילת עכבר לפי שאחרי כן מערבין בו מים בשעת לישה דהא דמי פירות אין מחמיצין היינו דוקא מי פירות לבדן בלא תערובת מים כדפירש רבינו תם בפרק כל שעה, ועל חטה שנמצאת בתוך המצה אפויה אם היתה האפייה קודם הפסח אפילו לאחר שש שעות של ארבעה עשר מותר על ידי קליפה (ש"ע ע"י נטילה) כדפרישית לעיל משום דהוי שלא בזמנו רק שלא יחממוהו משנכנס הפסח בעוד שהחמה שם אבל אם נאפה תוך הפסח דהיינו בזמנו יש אוסרין כל המצות שנאפו עמה בתנור, ואומר אף על גב דקיימא לן דריחא לאו מילתא היא במעשה דתנור כי אם במעשה דפטום, כדמוכח בעכו"ם בההיא דתנור שהסיקוהו ברימון של תרומה נהי דלאו מילתא היא לחשב נתינת טעם, מכל מקום משהו מיהא איכא, ומיהו גם לפי דבריו נראה שאם נאפה יחד בכירה שקורין פוי"ד אין לאסור כי אם אותה מצה ולא האחרות דלא שייך ריחא כי אם על ידי תנור המכוסה למעלה, ואפילו אותן המצות שנוגעות באותה מצה אשר שם החטה מכל מקום שרי שהרי גבי חלב דמפעפע מוכח פרק כל הבשר דאיסור הבלוע בחתיכה אינו הולך מחתיכה לחתיכה כי אם על ידי רוטב, ויש מתירין אפילו אותה מצה על ידי קליפה משום דחמץ אינו מפעפע ונראה לאסור אותה מצה ולהתיר האחרות אפילו בתנור עכ"ל. ג) כרבי' יוחנן דאמר מעשה אילפס חייב בחלה אלמא לחם הוא, ומיהו טוב לעשות בתנורות ולא באילפס לאפוקי נפשייהו מפלוגתא דהא ריש לקיש פליג אדרבי יוחנן דאמר מעשה אילפס פטורים מן החלה אלמא לאו לחם הוא, ואף על גב דהלכה כרבי יוחנן לגבי ריש לקיש מכל מקום איכא מאן דפסיק כר"ל בהא משום דקאמר תלמודא גבי כתנאי דכולי עלמא מעשה אילפס פטור, ואף על גב דבתוס' דחו לה ופסקו כרבי יוחנן גם בהא מכל מקום אין לסמוך על שינוייא דחיקא. ד) ואם שכח ולא אכל אפיקומן עד לאחר שבירך ברכת המזון אין צריך לחזור ולברך משום דשאר מצות נמי חשובות של מצוה שהרי עושין להם שימור כן פירש במחזור ויטרי עד כאן, (ש"ע ואם נזכר קודם שבירך בורא פרי הגפן יטול ידיו ויברך המוציא ויאכל האפיקומן ויחזור ויברך ברכת המזון ויברך בורא פרי הגפן) ומיהו אם אמר בעל הבית הב לן ונבריך קודם שאכל אפיקומן ונזכר קודם שיתחילו ברכת המזון יאכל אפיקומן, ואף על גב דאמרינן בערבי פסחים דהב לן ונבריך הוי היסח הדעת, ואסור לאכול ולשתות, מכל מקום כיון דאפיקומן מצוה הוא דרמא רחמנא עלן איכא למימר אנן אתכא דרחמנא סמכינן ולא הוי הב לן ונבריך היסח הדעת כי היכי דאמרינן בברכות אתכא דריש גלותא סמכינן, ואף על גב דפרישית כי שאר מצות חשיבי נמי כמצוה מכל מקום מן המובחר לא הוי כ"א השלש מצות של מצוה עכ"ל. ה) שהרי כמו שיש ז' ברכות בברכת חתנים כן יש ז' ברכות קודם אכילת מצה של מצוה ע"כ. ו) אך אמר רש"י בתחילה נהגו בצרפת ללוש מצות בבצים, ועכשיו נהגו בו איסור, ויש מי שאומר להחמיר שלא ללוש בבצים יותר ממי פירות, לפי דאיכא נפחא ואם יש מים עמם אסור אפי' במי פירות, והר"ר מאיר ז"ל לא רצה ללוש בביצים לפי ששאל לרבי עיסה שנילושה בביצים אם יכולים לאוכלה בפסח ולא אמר בה לא איסור ולא היתר, איסור לא אמר בה לפי שאין מי פירות מחמיצין היתר לא אמר בה לפי שנופח במי ביצים, לכן הר' מאיר ז"ל היה רגיל לסחוט תפוחים או אגסים ללוש במימיהם כדי לעשות סעודה שלישית, ונראה דהיינו דוקא לחסידים שאינם מבטלים כלל כל השנה סעודה שלישית בשבת אבל אנשים אחרים שפעמים בלא אונס אין מקפידים לעשות סעודה שלישי' אין להם להכניס עצמם בזה הטורח דגזרינן מי פירות בלא מים אטו כשיש בו מים דכשיש בו מים קדמי ומחמצי (ש"ע ובמדינות אלו אין נוהגין ללוש במי פירות ואין לשנות אם לא בשעת הדחק לצרכי חולה או זקן הצריך לזה דאף על גב דעכשיו בזמן הזה שאין לנו מי חטאת אין אדם טהור מטומאת מת מכל מקום כיון שנילושה בבצים שלא הוכשרו בשום משקה אינה מקבלת טומאה ואם כן מה יעשה מחלתה, לשורפה, אינו יכול כיון שהיא טהורה, וגם לאוכלה אינו יכול כיון שאין אנו מטוהרים ומיהו היה יכול לתנה לכהן קטן כדאיתא בבכורו', עכ"ל, מנהג קדמונינו הקדושים שאינן מולחים המצות ויש אומרים הטעם מפני שאומר התלמוד מצה לא מליח ולא קמיח ולא עפיץ אם כן משמע דהמצה אין להיות מלוחה, ואני אומר שהוא הטעם שאומר בספר מליח הרי הוא כרותח ולא יהא אלא כחמי חמה בלבד ויהא אסור. ז) ומיהו אם רבים בני הבית יכול להוסיף רק שלא ילוש יותר מעשרון אחד ביחד, וכמו כן לא יפחות מעשרון לשלש מצות ולא ימדוד העשרון ביום טוב דאסור למדוד ביום טוב, ואע"ג דאמרינן בביצה מודדת אשה קמח לעיסתה ביום טוב כדי שתטול חלה בעין יפה, עכשיו לא שייך עין יפה שהרי אין מפרישין חלה כי אם משהו ולא אחד מארבעים ושמנה כמו שהיו רגילין לעשות ואם כן אסור למדוד בי"ט עכשיו וכיצד יעשה לכוין אותו עשרון ילוש בשני פעמים בכל פעם ופעם מעט יותר מחצי עשרון מאומד בלא מדידה ואחר הלישה יצטרפם יחד עכ"ל. ח) והעולם נהגו לברך ברכת המוציא על השלימה ועל הפרוסה על אכילת מצה, ונכון לעשות כדברי הגדולים עכ"ל.
<h2>דף צט:</h2>
לאכול מצה בליל ט"ו בניסן דכתיב (שמות י"ב) בערב תאכלו מצות ואפי' (ע"פ דף ק"כ) בזמן הזה דהכתוב קבעו חובה, ודוקא בלילה ממש ולא קודם לכן אפי' קבל עליו יום טובא) וצריך שימור לשם מצה לכל הפחות משעת טחינה ואילךב) וצריך שתהא מחמשת המינים שהזכרתי למעלה גבי חדש והעושה (דף ל"ה) מאורז או מדוחן ומאחד מחמשת המינים אם יש בה טעם דגן יוצא ידי חובתו וגם יוצא ידי חובתו במעשה (דף ל"ז) אילפס בלא משקהג) בתוך המחבת דאי איכא משקה אפי' ר' יוחנן מודה דלאו לחם הוא כדאיתא בירושלמי (דחלה פ"ק דפסחים ל"ז וכל הסוגיא בפי' ר"ש) ועוד דגבי משקה שמא איכא חששא דחימוץ בין שהדביק ולבסוף הרתיח בין שהרתיח ולבסוף הדביק וצריך (דף קי"ט) לאכול המצה של אפיקומןד) שאנו עושים זכר לפסח קודם חצות הלילה כר' אליעזר בן עזרי', וגם (דף ק"ח) נשים חייבות כמו אנשים. ולא יאכל אדם מצה הראוי' לצאת בה בערב הפסח ואמר בירושלמי דפסחים דהוי כבועל ארוסתו בבית חמיוה) אך מצה (דף צ"ט וק"ז וע"ש בתוספות) עשירה יכול לאכול, אך לא יתחיל מתשע שעות ולמעלה, ואיזו היא מצה עשירה שמותרת שנילושה ביין או בשמן או בדבש, או בבצים בלי מים כלל דאי יש בה מים קדמי ומחמציו) ורבי' תם היה רגיל לאכול מצה שנילושה בבצים ביום ארבעה עשר שחל להיות בשבת בסעודה שלישית ושמעתי שגם בלא שבת נמי היה אוכל אותה מצה בערב פסח כשהיה רוחץ גופו בחמין אך רבינו נתנאל היה מקפיד במי ביצים כשהיו לשין העולם שיעור חיוב חלה מפני שהיא טהורה שמי פירות אין מכשירין ומה יעשה בחלתהז) ונהגו העולם לעשות מצות של מצוה מעשרון אחד זכר לחלות תודה שהיו באין שלש מעשרון אחד ולעשות בהן סימן לדעת איזו נעשית ראשונה ושניה ושלישית כדאמרינן (שקלים פ"ג ה"ב ומגילה כ"א ע"ב) גבי שלש קופות שהיו תורמים בהם את הלשכה והאמצעית חולקים כדי להניח חציה לאפיקומן זכר לפסח, ועוד (ברכות דף ל"ט) כדי לבצוע בפרוסה ונהגו רבותינו מאויור"א לבצוע בשתיהם בראשונה שהיא שלימה ובחצי שהיא האמצעי ומברכין על שתיהןח) המוציא ועל אכיל' מצה, ובשלישית כורכין את המרור זכר למקדש כהלל. [סמ"ק סימן רי"ט]. א) ואף על גב דאמרינן מתפלל אדם של שבת בערב שבת, ואומר קדושה על הכוס משום דמוסיף מחול על הקדש, ומסתמא הוא הדין לענין יום טוב, מכל מקום מצה שאני, דרחמנא קבע מצות אכילת' בליל' דכתיב בערב תאכלו מצות, כדפי' רבינו יעקב מאורלינ"ש במשנה פרק ערבי פסחים, והוא הדין לענין אכילת סוכה לילה הראשונה כדפרישית שם עכ"ל. ב) בהרבה מקומות נוהגין לברור החטין של פסח מאכילת עכבר (ש"ע אם לא ביררו החטים מאכילת עכבר אין בכך כלום וכן אם לא בררו ממנו דגן שצמח מיהו צריך לראות שאין בו כל כך שלא יהא ששים כנגדו מן ההיתר) ויש רוצים להתיר משום דהוי כמו מי פירות, מיהו קשה לדבריהם דהא אנן תנן לא ילעוס אדם חטין ויתן על גבי מכתו מפני שמחמיצות אלמא לא חשיב לחלוחית הפה מי פירות, ומסתמא הוא הדין לאכילת עכבר, דאין להקל בלא ראיה, ועוד דמי פירות משמע דוקא מי פירות קאמר מדלא קאמר אין מחמיץ כי אם מים ועוד יש חששא טפי גבי אכילת עכבר לפי שאחרי כן מערבין בו מים בשעת לישה דהא דמי פירות אין מחמיצין היינו דוקא מי פירות לבדן בלא תערובת מים כדפירש רבינו תם בפרק כל שעה, ועל חטה שנמצאת בתוך המצה אפויה אם היתה האפייה קודם הפסח אפילו לאחר שש שעות של ארבעה עשר מותר על ידי קליפה (ש"ע ע"י נטילה) כדפרישית לעיל משום דהוי שלא בזמנו רק שלא יחממוהו משנכנס הפסח בעוד שהחמה שם אבל אם נאפה תוך הפסח דהיינו בזמנו יש אוסרין כל המצות שנאפו עמה בתנור, ואומר אף על גב דקיימא לן דריחא לאו מילתא היא במעשה דתנור כי אם במעשה דפטום, כדמוכח בעכו"ם בההיא דתנור שהסיקוהו ברימון של תרומה נהי דלאו מילתא היא לחשב נתינת טעם, מכל מקום משהו מיהא איכא, ומיהו גם לפי דבריו נראה שאם נאפה יחד בכירה שקורין פוי"ד אין לאסור כי אם אותה מצה ולא האחרות דלא שייך ריחא כי אם על ידי תנור המכוסה למעלה, ואפילו אותן המצות שנוגעות באותה מצה אשר שם החטה מכל מקום שרי שהרי גבי חלב דמפעפע מוכח פרק כל הבשר דאיסור הבלוע בחתיכה אינו הולך מחתיכה לחתיכה כי אם על ידי רוטב, ויש מתירין אפילו אותה מצה על ידי קליפה משום דחמץ אינו מפעפע ונראה לאסור אותה מצה ולהתיר האחרות אפילו בתנור עכ"ל. ג) כרבי' יוחנן דאמר מעשה אילפס חייב בחלה אלמא לחם הוא, ומיהו טוב לעשות בתנורות ולא באילפס לאפוקי נפשייהו מפלוגתא דהא ריש לקיש פליג אדרבי יוחנן דאמר מעשה אילפס פטורים מן החלה אלמא לאו לחם הוא, ואף על גב דהלכה כרבי יוחנן לגבי ריש לקיש מכל מקום איכא מאן דפסיק כר"ל בהא משום דקאמר תלמודא גבי כתנאי דכולי עלמא מעשה אילפס פטור, ואף על גב דבתוס' דחו לה ופסקו כרבי יוחנן גם בהא מכל מקום אין לסמוך על שינוייא דחיקא. ד) ואם שכח ולא אכל אפיקומן עד לאחר שבירך ברכת המזון אין צריך לחזור ולברך משום דשאר מצות נמי חשובות של מצוה שהרי עושין להם שימור כן פירש במחזור ויטרי עד כאן, (ש"ע ואם נזכר קודם שבירך בורא פרי הגפן יטול ידיו ויברך המוציא ויאכל האפיקומן ויחזור ויברך ברכת המזון ויברך בורא פרי הגפן) ומיהו אם אמר בעל הבית הב לן ונבריך קודם שאכל אפיקומן ונזכר קודם שיתחילו ברכת המזון יאכל אפיקומן, ואף על גב דאמרינן בערבי פסחים דהב לן ונבריך הוי היסח הדעת, ואסור לאכול ולשתות, מכל מקום כיון דאפיקומן מצוה הוא דרמא רחמנא עלן איכא למימר אנן אתכא דרחמנא סמכינן ולא הוי הב לן ונבריך היסח הדעת כי היכי דאמרינן בברכות אתכא דריש גלותא סמכינן, ואף על גב דפרישית כי שאר מצות חשיבי נמי כמצוה מכל מקום מן המובחר לא הוי כ"א השלש מצות של מצוה עכ"ל. ה) שהרי כמו שיש ז' ברכות בברכת חתנים כן יש ז' ברכות קודם אכילת מצה של מצוה ע"כ. ו) אך אמר רש"י בתחילה נהגו בצרפת ללוש מצות בבצים, ועכשיו נהגו בו איסור, ויש מי שאומר להחמיר שלא ללוש בבצים יותר ממי פירות, לפי דאיכא נפחא ואם יש מים עמם אסור אפי' במי פירות, והר"ר מאיר ז"ל לא רצה ללוש בביצים לפי ששאל לרבי עיסה שנילושה בביצים אם יכולים לאוכלה בפסח ולא אמר בה לא איסור ולא היתר, איסור לא אמר בה לפי שאין מי פירות מחמיצין היתר לא אמר בה לפי שנופח במי ביצים, לכן הר' מאיר ז"ל היה רגיל לסחוט תפוחים או אגסים ללוש במימיהם כדי לעשות סעודה שלישית, ונראה דהיינו דוקא לחסידים שאינם מבטלים כלל כל השנה סעודה שלישית בשבת אבל אנשים אחרים שפעמים בלא אונס אין מקפידים לעשות סעודה שלישי' אין להם להכניס עצמם בזה הטורח דגזרינן מי פירות בלא מים אטו כשיש בו מים דכשיש בו מים קדמי ומחמצי (ש"ע ובמדינות אלו אין נוהגין ללוש במי פירות ואין לשנות אם לא בשעת הדחק לצרכי חולה או זקן הצריך לזה דאף על גב דעכשיו בזמן הזה שאין לנו מי חטאת אין אדם טהור מטומאת מת מכל מקום כיון שנילושה בבצים שלא הוכשרו בשום משקה אינה מקבלת טומאה ואם כן מה יעשה מחלתה, לשורפה, אינו יכול כיון שהיא טהורה, וגם לאוכלה אינו יכול כיון שאין אנו מטוהרים ומיהו היה יכול לתנה לכהן קטן כדאיתא בבכורו', עכ"ל, מנהג קדמונינו הקדושים שאינן מולחים המצות ויש אומרים הטעם מפני שאומר התלמוד מצה לא מליח ולא קמיח ולא עפיץ אם כן משמע דהמצה אין להיות מלוחה, ואני אומר שהוא הטעם שאומר בספר מליח הרי הוא כרותח ולא יהא אלא כחמי חמה בלבד ויהא אסור. ז) ומיהו אם רבים בני הבית יכול להוסיף רק שלא ילוש יותר מעשרון אחד ביחד, וכמו כן לא יפחות מעשרון לשלש מצות ולא ימדוד העשרון ביום טוב דאסור למדוד ביום טוב, ואע"ג דאמרינן בביצה מודדת אשה קמח לעיסתה ביום טוב כדי שתטול חלה בעין יפה, עכשיו לא שייך עין יפה שהרי אין מפרישין חלה כי אם משהו ולא אחד מארבעים ושמנה כמו שהיו רגילין לעשות ואם כן אסור למדוד בי"ט עכשיו וכיצד יעשה לכוין אותו עשרון ילוש בשני פעמים בכל פעם ופעם מעט יותר מחצי עשרון מאומד בלא מדידה ואחר הלישה יצטרפם יחד עכ"ל. ח) והעולם נהגו לברך ברכת המוציא על השלימה ועל הפרוסה על אכילת מצה, ונכון לעשות כדברי הגדולים עכ"ל.
<h2>דף קיד.</h2>
לאכול מצה בליל ט"ו בניסן דכתיב (שמות י"ב) בערב תאכלו מצות ואפי' (ע"פ דף ק"כ) בזמן הזה דהכתוב קבעו חובה, ודוקא בלילה ממש ולא קודם לכן אפי' קבל עליו יום טובא) וצריך שימור לשם מצה לכל הפחות משעת טחינה ואילךב) וצריך שתהא מחמשת המינים שהזכרתי למעלה גבי חדש והעושה (דף ל"ה) מאורז או מדוחן ומאחד מחמשת המינים אם יש בה טעם דגן יוצא ידי חובתו וגם יוצא ידי חובתו במעשה (דף ל"ז) אילפס בלא משקהג) בתוך המחבת דאי איכא משקה אפי' ר' יוחנן מודה דלאו לחם הוא כדאיתא בירושלמי (דחלה פ"ק דפסחים ל"ז וכל הסוגיא בפי' ר"ש) ועוד דגבי משקה שמא איכא חששא דחימוץ בין שהדביק ולבסוף הרתיח בין שהרתיח ולבסוף הדביק וצריך (דף קי"ט) לאכול המצה של אפיקומןד) שאנו עושים זכר לפסח קודם חצות הלילה כר' אליעזר בן עזרי', וגם (דף ק"ח) נשים חייבות כמו אנשים. ולא יאכל אדם מצה הראוי' לצאת בה בערב הפסח ואמר בירושלמי דפסחים דהוי כבועל ארוסתו בבית חמיוה) אך מצה (דף צ"ט וק"ז וע"ש בתוספות) עשירה יכול לאכול, אך לא יתחיל מתשע שעות ולמעלה, ואיזו היא מצה עשירה שמותרת שנילושה ביין או בשמן או בדבש, או בבצים בלי מים כלל דאי יש בה מים קדמי ומחמציו) ורבי' תם היה רגיל לאכול מצה שנילושה בבצים ביום ארבעה עשר שחל להיות בשבת בסעודה שלישית ושמעתי שגם בלא שבת נמי היה אוכל אותה מצה בערב פסח כשהיה רוחץ גופו בחמין אך רבינו נתנאל היה מקפיד במי ביצים כשהיו לשין העולם שיעור חיוב חלה מפני שהיא טהורה שמי פירות אין מכשירין ומה יעשה בחלתהז) ונהגו העולם לעשות מצות של מצוה מעשרון אחד זכר לחלות תודה שהיו באין שלש מעשרון אחד ולעשות בהן סימן לדעת איזו נעשית ראשונה ושניה ושלישית כדאמרינן (שקלים פ"ג ה"ב ומגילה כ"א ע"ב) גבי שלש קופות שהיו תורמים בהם את הלשכה והאמצעית חולקים כדי להניח חציה לאפיקומן זכר לפסח, ועוד (ברכות דף ל"ט) כדי לבצוע בפרוסה ונהגו רבותינו מאויור"א לבצוע בשתיהם בראשונה שהיא שלימה ובחצי שהיא האמצעי ומברכין על שתיהןח) המוציא ועל אכיל' מצה, ובשלישית כורכין את המרור זכר למקדש כהלל. [סמ"ק סימן רי"ט]. א) ואף על גב דאמרינן מתפלל אדם של שבת בערב שבת, ואומר קדושה על הכוס משום דמוסיף מחול על הקדש, ומסתמא הוא הדין לענין יום טוב, מכל מקום מצה שאני, דרחמנא קבע מצות אכילת' בליל' דכתיב בערב תאכלו מצות, כדפי' רבינו יעקב מאורלינ"ש במשנה פרק ערבי פסחים, והוא הדין לענין אכילת סוכה לילה הראשונה כדפרישית שם עכ"ל. ב) בהרבה מקומות נוהגין לברור החטין של פסח מאכילת עכבר (ש"ע אם לא ביררו החטים מאכילת עכבר אין בכך כלום וכן אם לא בררו ממנו דגן שצמח מיהו צריך לראות שאין בו כל כך שלא יהא ששים כנגדו מן ההיתר) ויש רוצים להתיר משום דהוי כמו מי פירות, מיהו קשה לדבריהם דהא אנן תנן לא ילעוס אדם חטין ויתן על גבי מכתו מפני שמחמיצות אלמא לא חשיב לחלוחית הפה מי פירות, ומסתמא הוא הדין לאכילת עכבר, דאין להקל בלא ראיה, ועוד דמי פירות משמע דוקא מי פירות קאמר מדלא קאמר אין מחמיץ כי אם מים ועוד יש חששא טפי גבי אכילת עכבר לפי שאחרי כן מערבין בו מים בשעת לישה דהא דמי פירות אין מחמיצין היינו דוקא מי פירות לבדן בלא תערובת מים כדפירש רבינו תם בפרק כל שעה, ועל חטה שנמצאת בתוך המצה אפויה אם היתה האפייה קודם הפסח אפילו לאחר שש שעות של ארבעה עשר מותר על ידי קליפה (ש"ע ע"י נטילה) כדפרישית לעיל משום דהוי שלא בזמנו רק שלא יחממוהו משנכנס הפסח בעוד שהחמה שם אבל אם נאפה תוך הפסח דהיינו בזמנו יש אוסרין כל המצות שנאפו עמה בתנור, ואומר אף על גב דקיימא לן דריחא לאו מילתא היא במעשה דתנור כי אם במעשה דפטום, כדמוכח בעכו"ם בההיא דתנור שהסיקוהו ברימון של תרומה נהי דלאו מילתא היא לחשב נתינת טעם, מכל מקום משהו מיהא איכא, ומיהו גם לפי דבריו נראה שאם נאפה יחד בכירה שקורין פוי"ד אין לאסור כי אם אותה מצה ולא האחרות דלא שייך ריחא כי אם על ידי תנור המכוסה למעלה, ואפילו אותן המצות שנוגעות באותה מצה אשר שם החטה מכל מקום שרי שהרי גבי חלב דמפעפע מוכח פרק כל הבשר דאיסור הבלוע בחתיכה אינו הולך מחתיכה לחתיכה כי אם על ידי רוטב, ויש מתירין אפילו אותה מצה על ידי קליפה משום דחמץ אינו מפעפע ונראה לאסור אותה מצה ולהתיר האחרות אפילו בתנור עכ"ל. ג) כרבי' יוחנן דאמר מעשה אילפס חייב בחלה אלמא לחם הוא, ומיהו טוב לעשות בתנורות ולא באילפס לאפוקי נפשייהו מפלוגתא דהא ריש לקיש פליג אדרבי יוחנן דאמר מעשה אילפס פטורים מן החלה אלמא לאו לחם הוא, ואף על גב דהלכה כרבי יוחנן לגבי ריש לקיש מכל מקום איכא מאן דפסיק כר"ל בהא משום דקאמר תלמודא גבי כתנאי דכולי עלמא מעשה אילפס פטור, ואף על גב דבתוס' דחו לה ופסקו כרבי יוחנן גם בהא מכל מקום אין לסמוך על שינוייא דחיקא. ד) ואם שכח ולא אכל אפיקומן עד לאחר שבירך ברכת המזון אין צריך לחזור ולברך משום דשאר מצות נמי חשובות של מצוה שהרי עושין להם שימור כן פירש במחזור ויטרי עד כאן, (ש"ע ואם נזכר קודם שבירך בורא פרי הגפן יטול ידיו ויברך המוציא ויאכל האפיקומן ויחזור ויברך ברכת המזון ויברך בורא פרי הגפן) ומיהו אם אמר בעל הבית הב לן ונבריך קודם שאכל אפיקומן ונזכר קודם שיתחילו ברכת המזון יאכל אפיקומן, ואף על גב דאמרינן בערבי פסחים דהב לן ונבריך הוי היסח הדעת, ואסור לאכול ולשתות, מכל מקום כיון דאפיקומן מצוה הוא דרמא רחמנא עלן איכא למימר אנן אתכא דרחמנא סמכינן ולא הוי הב לן ונבריך היסח הדעת כי היכי דאמרינן בברכות אתכא דריש גלותא סמכינן, ואף על גב דפרישית כי שאר מצות חשיבי נמי כמצוה מכל מקום מן המובחר לא הוי כ"א השלש מצות של מצוה עכ"ל. ה) שהרי כמו שיש ז' ברכות בברכת חתנים כן יש ז' ברכות קודם אכילת מצה של מצוה ע"כ. ו) אך אמר רש"י בתחילה נהגו בצרפת ללוש מצות בבצים, ועכשיו נהגו בו איסור, ויש מי שאומר להחמיר שלא ללוש בבצים יותר ממי פירות, לפי דאיכא נפחא ואם יש מים עמם אסור אפי' במי פירות, והר"ר מאיר ז"ל לא רצה ללוש בביצים לפי ששאל לרבי עיסה שנילושה בביצים אם יכולים לאוכלה בפסח ולא אמר בה לא איסור ולא היתר, איסור לא אמר בה לפי שאין מי פירות מחמיצין היתר לא אמר בה לפי שנופח במי ביצים, לכן הר' מאיר ז"ל היה רגיל לסחוט תפוחים או אגסים ללוש במימיהם כדי לעשות סעודה שלישית, ונראה דהיינו דוקא לחסידים שאינם מבטלים כלל כל השנה סעודה שלישית בשבת אבל אנשים אחרים שפעמים בלא אונס אין מקפידים לעשות סעודה שלישי' אין להם להכניס עצמם בזה הטורח דגזרינן מי פירות בלא מים אטו כשיש בו מים דכשיש בו מים קדמי ומחמצי (ש"ע ובמדינות אלו אין נוהגין ללוש במי פירות ואין לשנות אם לא בשעת הדחק לצרכי חולה או זקן הצריך לזה דאף על גב דעכשיו בזמן הזה שאין לנו מי חטאת אין אדם טהור מטומאת מת מכל מקום כיון שנילושה בבצים שלא הוכשרו בשום משקה אינה מקבלת טומאה ואם כן מה יעשה מחלתה, לשורפה, אינו יכול כיון שהיא טהורה, וגם לאוכלה אינו יכול כיון שאין אנו מטוהרים ומיהו היה יכול לתנה לכהן קטן כדאיתא בבכורו', עכ"ל, מנהג קדמונינו הקדושים שאינן מולחים המצות ויש אומרים הטעם מפני שאומר התלמוד מצה לא מליח ולא קמיח ולא עפיץ אם כן משמע דהמצה אין להיות מלוחה, ואני אומר שהוא הטעם שאומר בספר מליח הרי הוא כרותח ולא יהא אלא כחמי חמה בלבד ויהא אסור. ז) ומיהו אם רבים בני הבית יכול להוסיף רק שלא ילוש יותר מעשרון אחד ביחד, וכמו כן לא יפחות מעשרון לשלש מצות ולא ימדוד העשרון ביום טוב דאסור למדוד ביום טוב, ואע"ג דאמרינן בביצה מודדת אשה קמח לעיסתה ביום טוב כדי שתטול חלה בעין יפה, עכשיו לא שייך עין יפה שהרי אין מפרישין חלה כי אם משהו ולא אחד מארבעים ושמנה כמו שהיו רגילין לעשות ואם כן אסור למדוד בי"ט עכשיו וכיצד יעשה לכוין אותו עשרון ילוש בשני פעמים בכל פעם ופעם מעט יותר מחצי עשרון מאומד בלא מדידה ואחר הלישה יצטרפם יחד עכ"ל. ח) והעולם נהגו לברך ברכת המוציא על השלימה ועל הפרוסה על אכילת מצה, ונכון לעשות כדברי הגדולים עכ"ל.
